<h1>ספר השולחן הלכ' ק"ש שער ראשון</h1>
<h2>דף נו.</h2>
הקורא קריאת שמע, כשהוא גומר פסוק ראשון, אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלקך עד הסוף. ולמה קורין כך, ומפסיקין בקריאת שמע לומר ברוך שם שאינו כתוב בתורה, זהו ממה שדרש שמעון בן פזי ויקרא יעקב אל בניו וגו' בקש יעקב אבינו לגלות לבניו את הקץ, ונסתלקה הימנו שכינה. אמר שמא יש בכם פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, וכיצחק אבי שיצא ממנו עשו, אמרו שמע ישראל יי' אלקינו יי' אחד. כלומר שמע ממנו ישראל אבינו יי' אלקינו יי' אחד. פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרו רבנן, הכי נעביד נמריה לא אמריה משה. לא נמריה אמריה יעקב. התקינו שיהו אומרין אותו בחשאי. ונראה לפי דברים אלו, שאין צריך לקרות כל קריאת שמע בחשאי, אלא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלבד, וכן המנהג במקצת מקומות, שקורין קריאת שמע בקול רם. אבל בארצות אלו נוהגין לקרות קריאת שמע כולו בחשאי חוץ מפסוק אחרון שאומר שליח צבור בקול רם "להיות לכם לאלקים אני יי' אלקיכם אמת".
<h2>דף צג:</h2>
בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה. זמן עמוד השחר כשתימור החמה עולה מן המזרח ומפצע לכאן ולכאן ומתחיל להאיר זהו עמוד השחר, ונקרא אילת השחר. משיעלה עמוד השחר עד הנץ החמה מהלך אדם בינוני ארבעה מילין, והזמן הזה הוא מן היום הואיל והכתוב תלה היום באור דכתיב ויקרא לאור יום. אבל היום הברור שאין מסתפק ונראה לכל מהנץ החמה כותיקין כמו שיתבאר לפנינו בגזירת האל.
<h2>דף קד:</h2>
יש ברכות שפותחות בברוך וחותמות בברוך, והן נקראות בכל מקום ארוכות, וכמו שאמרו בירושלמי אמר רבי יודן מטבע קצר פותח בברוך, ואינו חותם בברוך, מטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך. ויש ברכות שפותחות בברוך ואינן חותמות כברכת הפירות וברכת המצוות וברכה אחרונה שבברכת המזון, והן נקראות מטבע קצר. ויש ברכות שחותמות בברוך ואינן פותחות, כברכת הערב נא יי' וכו', ותפלה קצרה וברכת גשמים ותפלת הדרך והדומה להן. וגם אלו נקראות מטבע קצר, כל זמן שאינן סמוכות לברכות קודמות להן, שפותחות וחותמות בברוך. אבל אם הן סמוכות לברכות שיש להן סדר, כגון ברכות של שמונה עשרה, הרי אלו מטבע ארוך, ודינן כאילו פותחות בברוך. ומפני סמיכותן הוא שאינן פותחות. ואם הן סמוכות ואין להן סדר כגון ברכות שניות שלפני קריאת שמע שחרית וערבית, שאם רצה להקדים ברכה לחברתה מקדים, כמו שיתבאר לפנינו בע"ה, הרי אלו דינן שלא לפתוח והן נקראות קצרות, וכן אמת ויציב ושתים אחרונות של ערבית הן קצרות לפי שאינן סמוכות לברכות שלפני קריאת שמע, אלא כך נתקנו. וכמו שאמרו בתוספתא כל הברכות כולן פותחין בהן בברוך חוץ מברכה הסמוכה לשמע וברכה שסמוכה לברכה אחרת, שאין פותחין בהן בברוך ע"כ. ולפיכך מקום שאמרו להאריך, שיהא הברכה מטבע ארוך ולפתוח ולחתום בה בברוך, אינו רשאי לקצר לפתוח ולא לחתום או לחתום ולא לפתוח. ומקום שאמרו לקצר, בפתיחה לבד או בחתימה לבד, אינו רשאי להאריך לפתוח ולחתום, כדי שלא ישנה ממטבע שטבעו חכמים, וכן במטבע קצר עצמו, מקום שהתקינו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי שלא לחתום ולפתוח בברוך. ומקום שהתקינו שלא לחתום ולפתוח בברוך אינו רשאי לחתום ושלא לפתוח. כללו של דבר, כל המשנה ממטבע שהתקינו חכמים בברכות בפתיחתן או בחתימתן הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע. אבל לא הקפידו חכמים באורך מלות הברכות או במיעוטן. וזו שלא כדברי רבנו שלמה ז"ל שהיה מפרש אחת ארוכה אמונה ואמונה, ואחת קצרה השכיבנו, ולומר שזו ארוכה במלות וזו קצרה במלות. שלא מצינו שהקפידו חכמים באורך זה ובקוצר זה, שאם כן היה להם לתקן מלות ידועות ונוסח כל הברכות. ולא מצינו שהזכירו כן, אלא מה שכתבנו עיקר, והן הן דברי רבנו הרשב"א נ"ר. וזהו שנהגו החזנים להוסיף פיוטין ושירות באמצע ראשונות ואחרונות בראש השנה ויום הכפורים, שאומרים זכרנו ומי כמוך.
